בלוג

אהההה!!! לא זורם לי!

מה קורה כשהרגליים לא זורמות? כשהגוף אומר – “היום לא מתאים לי” או “היום פחות”?

ואיך אנחנו בכלל יודעים שזה לא סוג של ויתור עצמי, הריי הכי קל להגיד “קשה, אז עוצרים..” או להפך, אולי אנחנו בעצם צריכים להבין שאנחנו נמצאים בעומס גבוה מדי וחלילה באימון יתר?

שנייה! סטופ.

לפני שאנחנו קופצים למסקנות כאלה או אחרות ומתחילים לשאול את דוקטור גוגל על סימנים לאימון יתר, או מצד שני לפני שאנחנו מתחילים להלקות את עצמנו על ויתור עצמי, בואו ניקח נשימה עמוקה ונתחיל לעבד את הנתונים.

אנחנו קמים בבוקר, הכל נראה כרגיל ואנחנו יוצאים לאימון אבל כבר בחימום משהו מרגיש לא זורם, למרות זאת, עוברת לנו בראש המחשבה שאולי הגוף עוד קר וניתן לו זמן להתחמם.

ואז אנחנו מתחילים את האימון לפי התוכנית, אבל משהו שם לא עובד. קצב שאמור להתאים לנו באימון פשוט לא זורם ברגליים. המאבק גדול ולא כזה שאנחנו מרגישים שאנחנו נוכל להמשיך להילחם אותו.

מי מכם שקרא את הפוסט האחרון (אם לא, ממליצה לכם לקרוא ממש פה), קרא שכתבתי על ה”רזרבה” – כלומר, האם אני יכול להמשיך בקצב הזה לאורך עוד X מרחק.

גם לי היו אימונים כאלה, שכבר אחרי קילומטר אחד לתוך האימון, שאלתי את עצמי את השאלה הזו, והתאכזבתי לגלות שהתשובה היא לא, כשבתכנון יש לי עוד מרחק לרוץ אותו.

מה בעצם הרגשתי? מה קרה? סיימתי את החלק הראשון, והבנתי שאני לא מצליחה להתאושש. ניסיתי לצאת לחלק השני ושם כבר הרגשתי שהאימון לא שלי היום.

ניסיתי, הגברתי, האטתי, אפילו עצרתי כדי לקחת רגע אוויר ולסדר את המחשבות ולחזור לאימון, אבל לא הצלחתי לשמור על קצב והרגשתי שאני נלחמת בטחנות רוח. שהמאמץ לא יהיה שווה את התוצאה, ושאני יכולה להביא את עצמי לקיצון ואני מסתכנת. 

יכולות להיות מיליון סיבות. אוכל, שינה, שריר תפוס, החיים (!), אבל בנקודת הזמן הזו, תוך כדי האימון ותוך כדי העצירה שלו, זה לא באמת שינה לי את הרגשת הכשלון.

קרה לכם?

אחרי תקופה ארוכה של אימונים בדיוק לפי הספר, פתאום מגיע אימון אחד, או אפילו כמה רצופים שפשוט לא מתחברים, ואחרי כל אימון כזה, עולות שאלות, ותסכול ואולי גם לחץ, ואז אנחנו מנסים אפילו להגביר עוד יותר, כי אולי אנחנו צריכים דווקא להגביר ולהוסיף עוד אימונים חזקים כי נחלשנו וירדנו בכושר, אבל מהר מאוד אנחנו מגלים שהתשובה במילה אחת היא לא. ואם נדייק, יכול מאוד להיות שהתשובה היא הפוכה.

יכול מאוד להיות שאנחנו אפילו מתאמנים בכלל בלי תוכנית, אלא רק יוצאים לריצות קלות, ופתאום מגיעות כמה ריצות שלא כל כך קלות לנו, למרות שבפועל היו אמורות להיות כאלו.

אבל שניה, מה עם כל האימונים המוצלחים שהיו עד עכשיו ? הם לא שווים כלום?

אני לא חושבת שיש ספורטאי, בכל ענף שהוא, שלא חווה כשלונות. ימים פחות טובים, אימונים פחות מוצלחים, תחרויות לא טובות…

אז איך יודעים שאנחנו לא מוותרים לעצמנו ? איך יודעים מתי לעצור ולהגיד היום לא? איך יודעים שאנחנו לא נמצאים בעומס יתר?

ההרגשה מוכרת ? 

אז קודם כל, לפני שאנחנו קופצים למסקנות, הנה כמה שאלות שיוכלו לעזור לעשות סדר:

1. האם המקרה הזה הוא חריג או נמשך על פני תקופה (מספר אימונים ברצף). יעזור לנסות להזכר באימון האחרון המוצלח שלנו. 

2. האם אנחנו עובדים עם תוכנית מסודרת? האם הקצבים והמרחקים שאנחנו רצים מתאימים עבורנו?

3. האם חל שינוי בחיים האישיים שלנו או שאנחנו עוברים תקופה לחוצה? 

4. האם יש לנו כאב מסויים במהלך הריצה או במהלך היום-יום?

5. האם שינינו משהו בפן התזונתי? ירדנו/עלינו במשקל?

6. האם ישנו מספיק בלילה הספציפי הזה והאם אנחנו ישנים מספיק בלילה באופן כללי?

יכולות להיות עוד הרבה שאלות, שהריי הריצה היא חלק מהחיים שלנו, ומושפעת מכל כך הרבה גורמים, גלויים וסמויים מהעין.

לא הייתי ממהרת להסיק אף מסקנה אחרי אימון בודד. וגם לא אחרי שניים רצופים, כי בהחלט יכול להיות שיש לנו שבוע פחות מוצלח ושלא הצלחנו להתאושש מהאימונים הקודמים. אבל אם זה נמשך זה שווה בדיקה ובחינה לעומק.

במידה ואנחנו נמצאים תקופה בירידה בביצועים ולא בשיפור, בהחלט שווה לבדוק באמת מה קורה, להתחיל מלענות על כל אחת מהשאלות ששאלתי ואולי אז יפלו לנו אסימונים.

למשל, אנחנו בתקופה לחוצה בעבודה – סטרס משפיע מאוד על הכושר שלנו,

נולד לנו תינוק ואנחנו ישנים פחות – חוסר שינה משפיע מאוד על הכושר שלנו,

עלינו במשקל – עלייה במשקל משפיעה על האימונים שלנו ועל הקצבים,

ועוד ועוד…

יכולות להיות הרבה סיבות וכל אחת צריכה להיבחן נקודתית. (אימון יתר הוא לא התשובה היחידה!)

רק הגיוני שלא כל האימונים ילכו בדיוק לפי הספר, כי אנחנו בני אדם, ובהחלט מיותר להלקות את עצמנו על ויתור עצמי במידה וזה מקרה חריג, או תקופה קצרה. 

את כל הנתונים האלה אפשר לעבד לבד עם עצמנו, כי בסוף אנחנו יודעים לזהות את ההרגשות והתחושות, אבל, אם רוצים לקחת את זה צעד קדימה, ובאמת להשתפר, להיות על גרף של התקדמות ולא דעיכה, אני מאמינה בכל ליבי שמאמן הוא התשובה.

זו התשובה גם אצלי. גם לי יש מאמן שעוזר לי לדייק, לחדד ולנהל את העומסים שלי. וזאת על אף שאני מאמנת ריצה בעצמי, יש לי קבוצת ריצה ומתאמנים אישיים, וגם מתאמנים בליווי אונליין שאני כותבת להם תוכניות ריצה והם מבצעים לבד.

ותמיד תזכרו, הגוף הוא מכונה חכמה. תקשיבו לו.

הפוסט נכתב על ריצה, אבל בהחלט מתאים גם לענפים אחרים.

מרגישים שהפוסט העלה לכם שאלות ותהיות בנוגע לאימונים שלכם? מרגישים שאתם רוצים לקחת את הריצה שלכם צעד אחד קדימה ולא יודעים איך?

מוזמנים לכתוב לי בתגובות או למייל (בטופס פה) ואשמח לעזור!