מי צריך מאמן ריצה בכלל ?
הפעם אני אתחיל מהסוף.
אם אתם יודעים מה לעשות כדי להגיע למטרות האימוניות שלכם, אין סיבה שתקחו מאמן.
אם אתם לא מתכוונים לעשות מה שהמאמן יגיד לכם (בגבול ההגיון, כן?), אין טעם שתקחו מאמן.
אם אתם לא מוכנים לשים את האגו בצד, אין טעם שתקחו מאמן.
ואם אתם לא סומכים על המאמן שבחרתם, תבחרו אחר.
מאמן טוב הוא אחד שידע לדרבן אתכם לבצע את האימונים, לקום להתאמן מוקדם בבוקר , או לצאת להתאמן בערב.
מאמנת טובה היא אחת שתגרום לכם לצאת מאיזור הנוחות שלכם, אבל לרצות לעשות את זה, ולהבין למה אתם עושים את זה. ואם לא הבנתם – לא להתבייש לשאול.
מאמן טוב הוא כזה שיגרום לכם לקלל אותו במהלך האימון אבל לחייך אליו שנייה אחרי.
מאמנת טובה היא כזו שאתם סומכים עליה בעיניים עצומות מצד אחד, ומצד שני לא מתביישים לשאול, להתייעץ ולשתף.
מאמן טוב הוא אחד שידע לעבוד בשיתוף פעולה עם הפיזיותרפיסט, אורטופד ותזונאי של המתאמן שלו אם יש צורך בשוטף, ועם המטפלים במקרה של פציעה וחזרה מפציעה אפילו באופן צמוד יותר.
והוא כזה שהמתאמן ידע לסמוך עליו שיחזיר אותו לתלם בבטחה, ובמהירות האפשרית.
גם אם זה אומר לחזור לרוץ במקטעים של דקה או שתי דקות ריצה רצופה, אפילו שלפני חודש רצנו 21 ק”מ בלי בעיה.
מאמנת טובה היא אחת שמכירה את המתאמנים שלה טוב. הכי טוב.
אני יודעת על המתאמנות שלי כשהן בהריון לפני שהן יודעות, על המתאמנים שלי שיש להם תקופה קשה בעבודה, כשהם לא ישנים טוב, אוכלים טוב או עוברים תקופה קשה בבית.
כי להתאמן זה לא רק לקום לבצע את האימון הבודד.
אימון בודד הוא חלק מתוכנית אימונים גדולה. הוא תורה שלמה והוא מורכב מתוכנית אימונים שכוללת – אימונים קלים יותר וקשים יותר, מנוחה והתאוששות, תזונה וניהול עומסים ולחצים (כן, מצב רגשי מאוד משפיע על הלחץ ומכאן פוגע במתאמן)
תהליך של בניית אמון עם מתאמן הוא כזה שלוקח זמן, לשני הצדדים, אבל הוא מערכת יחסים לכל דבר ושני הצדדים צריכים להבין שהם צריכים להתמסר לתהליך.
לכן, מאוד הגיוני בעיני שיש לי מתאמנים גברים, נשים, בטווחי גילאים שונים ואפילו מכל מיני מקומות בעולם. כי הם אלו שבחרו בי לעזור להם לעבור את התהליך שהם רוצים. הם אלו שהרגישו חיבור אליי וסומכים עליי ואני מצידי יודעת שאני צריכה להיות שם בשבילם, בדיוק כמו שהתחייבתי – 7 ימים בשבוע, כמעט כל שעה ביום.
תעיד המתאמנת שלי מניו יורק שאני כמעט תמיד עונה לה בסמיכות להודעה שהיא שולחת, או המתאמן הצעיר ששולח הודעה מאוחר בלילה וכשאני עונה לו מיד הוא גם כותב “איזה כיף שאת תמיד זמינה”, או האמהות הצעירות שקמות מוקדם בבוקר כדי להספיק להתאמן לפני שכל הבית מתעורר.
זה חלק ממי שאני וממה אני מציעה בתור מאמנת ריצה וליווי אונליין.
ובגדול, אחת מהמטרות שלי היא לגרום לכל מתאמן להרגיש שהוא המתאמן היחיד שלי, גם אם יש לי עוד 10, 20 או 50 מתאמנים.
אממה, אני יודעת ומאמינה שעם כל מתאמן צריכים לעבוד בשיטת המקל והגזר, במינונים הנכונים.
לדחוף מתאמנים מסויימים לצאת להתאמן – לעזור להם להתחייב לפני הכל כלפיי עצמם כדי לעבור את התהליך שהם רוצים, ולבצע. לעזור להם להקליל אימונים שנראים מאיימים ואם צריך בשלב ראשון רק לצאת ולבצע איזשהו אימון, אפילו אם הוא לא בדיוק האימון כפי שנכתב בתוכנית – אז לעזור להם בזה, ולהזכיר להם שאימון טוב הוא אימון שקורה.
לפרגן למתאמנים על אימונים טובים, ולא, קצב ריצה מהיר מאוד הוא לא המדד היחיד לאימון טוב.
לתת מילה טובה, גם אם האימון לא היה בול לפי התוכנית, אבל כן הייתה עבודה וכן היה מאמץ.
לשאול שאלות על האימון שהם ביצעו אם משהו לא ברור לי בביצוע (למשל, מתאמן בישראל שפתאום רץ אימונים על מרחקים של 1.6 ק”מ לכל לאפ, ואז אני נזכרת שהוא קיבל שעון חדש ולא שינה את ההגדרות ממייל לקילומטר)
ליצור תחרות לקבוצת המתאמנות שלי – כזו שתגרום להן להמשיך להתאמן ולצאת לרוץ, גם בסגר, לזכות בכוכבים בהתאם לאימון שביצעו (לא בהתאם לקילומטרים שרצו כי כל אחת ברמת כושר שונה) ולצ’פר אותם בפרסים שווים (יכולים לקרוא על התחרות ממש פה ).
ומצד שני – לדעת להעיר אם צריך. והו, כמה שצריך לפעמים 😏
להעיר למתאמנים או להעיר מתאמנים שישנים בעמידה על אימון שהם לא ביצעו, אחרי שחיכיתי לראות אם יבצעו אותו, יום ועוד יום ואפילו עוד אחד.
וגם לדעת לשים ברקס למתאמן שמגזים, כי אולי עכשיו “זה קל וזורם ומרגיש שאפשר” אבל יכול מאוד להיות שמחר זה יכאב לו.
לכתוב למתאמנת מתחילה שהאריכה ריצות משתי דקות (בתוכנית של שתי דקות ריצה, דקה הליכה כפול מספר חזרות) לחמש דקות ויותר, שרצוי שהיא תצמד לתוכנית, גם אם זה מרגיש לה נוח וזורם ברגליים.
ועוד….
בתקופה האחרונה (בגלל הסגר כנראה) מתאמנים רבים מוצאים נחמה באימונים.
זה טוב מצד אחד – הקורונה גרמה להרבה יותר אנשים להתחיל לעשות פעילות גופנית. משהו שכנראה לא היה קורה אילולא הקורונה והסגר.
אבל זה קצת מסוכן מצד שני, כי אנשים עם מוטיבציית יתר, או שכאלו שמשתגעים בבית – עם ובגלל הילדים, הבן/בת זוג, הסיר לחץ שנוצר, פשוט יוצאים לעוד אימון כדי להרגע.
שזה פתרון לא רע, אבל לא כשזה יוצר עומס יתר, אימון יתר ויכול בסוף לגרום גם לפציעות.
בנוסף לזה, בגלל זמן פנוי שנוצר, מתאמנים נוטים להאריך אימונים, לעגל קילומטרז’ עוד ועוד למעלה, ופשוט לסטות מהתוכנית שהם קיבלו, בלי לשאול או להתייעץ.
ביום שבת האחרון, אחרי שזיהיתי שבועיים שבהם המתאמנות בקבוצה שלי מתחילות להגזים ולהעמיס, עוד קילומטרז’ בריצה ועוד אימוני כוח, חזרתי מהריצה שלי כועסת ועצבנית. ואפילו קצת פגועה.
למה הן לא מקשיבות לי? למה הן צריכות אותי אם הן בכלל עושות מה שבא להן?
אז אחרי שהתבחבשתי קצת במיץ של עצמי, החלטתי לכתוב להן הודעה.
וזה תוכן ההודעה שהם קיבלו, אחרי שסיימו את הריצות של אותו יום:
“בנות, בנימה אחרת, וסורי שאני משביתה שמחות, אבל חשוב לי להבהיר משהו.
אני מאוד מאוד מעריכה את העבודה הקשה שלכן וההתמדה. ולראייה התחרות והפרסים. אממה, יש לי הרגשה של זילות וזלזול מצידכן.
התוכנית אימון שאני כותבת לכן נכתבת אחרי מחשבה רבה, ידע וניסיון של שנים.
לכל אחת יש תוכנית משלה שמותאמת בדיוק לכושר ולמטרות שלה.
התוכנית היא לא המלצה, או בסיס שעליו אפשר להעמיס. היא התוכנית.
תוספת של עוד קילומטרים, בין אם זה אחד או שלוש, או עוד אימונים, לא מקובלת מבחינתי.
חלק בלתי נפרד מהתוכנית היא התאוששות ומנוחה, ותוספות של 2, 3 אימונים ביום או בשבוע רק מרחיקים אתכן מהמטרות שלכן – בין אם הן משקל, חיטוב, חיזוק או כל מטרה אחרת.
מבינה שהתקופה מאתגרת, אבל יש עוד דרכים להרגע.
בטח ובטח, למי מכן שסובלת מכאבים כאלה ואחרים, אבל לא רק.
אני תמיד כאן להתייעצות, שאלות, עזרה, בקשות, ותמיכה. רק אל תזלזלו בעבודה שלי ויותר חשוב מזה, בגוף שלכן. שבת שלום וחג שמח “
ואחרי ההודעה הזו, מקבוצה של חפירות וקשקושים, קיבלתי דממת אלחוט.
לא עבר יותר מדי זמן, עד שהמסר התחיל לחלחל וקיבלתי הודעות ממתאמנות שיודעות שמדובר בהן שאני באמת הורסת שמחות אבל צודקת, ועוד….
אגב, הבנות המגזימות, לא קיבלו כוכבים על האימון בשבת 😕
תזכרו, אם בחרתם מאמן, תנו לו את הצ’אנס להוביל אתכם למטרות שלכם. בשביל זה הוא כאן.
מה אתם חושבים?
איפה האמת מבחינתכם? שתפו אותי בתגובות.
חבל שלא קראתי את זה לפני…☹
כל מילה בסלע!
את באמת משהו מיוחד!